הטבע לא חנן אותנו בכמויות מים גדולות וגם לא דאג לחלק אותן לפי צרכינו ומאויינו.
כמויות המים הנצרכות לצרכי הבית והחצר, לצרכי מלאכה ותעשיה, לצרכים ציבוריים (גינות נוי, בתי ספר וגנים) ולצרכים חקלאיים, גבוהות מכמויות המים שאנו מקבלים ממי הגשם היורדים על פני שטח מדינת ישראל.

שימוש במים בכמות העולה על כמות המוחזרת לקרקע ע"י מי הגשמים גורם לדלול מאגרי מי תהום ולהרעת איכותם. ידוע לכל כי אין חיים ללא מים.
האדם אינו יכול להתקיים ללא שתייה יותר מיומיים שלושה (אך הוא יכול להתקיים ללא אוכל תקופה ממושכת).
ללא מים אין דרך לקיים את בעלי החיים ואין יכולת להשקות את הגידולים החקלאיים, המהווים את בסיס הקיום של האדם.

האם העובדה כי במדינת ישראל, וכן במדינות האיזור, המים נמצאים במשורה, וכמותם קטנה מהצורך, פירושה סתימת הגולל על התפתחות הישוב, גידול האוכלוסיה והעלאת רמת החיים של התושבים בארץ ישראל ובסביבתה?

התשובה כמובן שלילית, אך המצב מחייב אותנו לנקוט בצעדים חריפים לשימוש יעיל ונכון במים וכן לנקוט באמצעים להגברת כמויות המים שיעמדו לרשותנו בעתיד.

בשורות הבאות ננסה להסביר את בעיות המים בארץ והדרכים לשמירת מאזן המים והגדלתו.
נעמוד על נושא הגברת כמויות מי הגשמים, תפיסתם של מי הגשמים הזורמים אל הים, שמוש במים מושבים, אפשרויות להתפלת מי ים או מים באיכות ירודה וכן נעמוד על הדרכים הננקטות במדינת ישראל כדי לצמצם עד כמה שניתן את השמוש במים –מבלי לפגוע בחיי היום –יום.