בישראל קיימים שלושה מקורות עיקריים לאספקת מי השתייה:
הכנרת מספקת כ- 30 אחוזים מתוך כלל המים בישראל. חלק ממימיה שהם מים עיליים –מסופקים ישירות לאוכלוסיית הישובים המקיפים את האגם. ישובים כמו עין גב, האון או העיר טבריה.
אל שאר איזורי הארץ, מוזרמים מי הכנרת באמצעות "המוביל הארצי".
"המוביל הארצי" הוא מקור מספר אחד בישראל לאספקת מי השתייה.
בממוצע נשאבים מהכנרת אל מערכת המים הארצית כ- 400 מיליון מטר מעוקב מים. כ- 3.5 מיליון אנשים בישראל, שותים כיום ממי "המוביל הארצי".
לפי תחזיותיהם של מומחי משק –המים, התלות של המקור השני לאספקת מי השתיה:
מי התהום, המופקים באמצעות קידוחים. חלקם מופקים מסלעי גיר באזורים הרריים של ארצנו, וחלקם מקידוחים בחול ובאבן החול לאורך מישור החוף.
מקור המים של מדינת ישראל הוא מי הגשמים היוצרים את הנחלים, הנהרות, האגמים והימות.
מקור נוסף הם מאגרי מים תת קרקעיים אשר נוצרו מחדירת מי גשמים אל הקרקע במשך אלפי שנים.
מים אלו חלחלו במשך השנים אל בטן האדמה עד שנתקלו בדרכם בשכבות אטומות, אשר מנעו המשך החלחול. מים אלו נקוו והיו למאגרים תת קרקעיים.
חלקם עומד כמעט ללא תנועה בהיותם "כלואים" במאגרים סגורים וחלקם זורם לכיוון הים במעין נחלים תת קרקעיים. אנו קוראים למים אלה מי תהום או מי אקוויפר.
מקור נוסף, שלישי, של מי-שתייה מהווה צורת ביניים בין מים עיליים למי תהום-מי מעיינות בצפון הארץ.
למים המופקים מכל אחד משלושת המקורות יש הרכב כימי שונה, ויש ביניהם הבדלים בנוגע לרגישות לזיהומים.