עיקר מקורות המים של מדינת ישראל נמצאים בצפון המדינה.
באזור הצפון יורדות כמויות ניכרות של גשמים וגם המאגר המרכזי של מים מתוקים נמצא בצפון (מאגר הכנרת).
אך עיקר ההתישבות והקרקעות הראויות לעיבוד נמצאים במרכז המדינה ובדרומה. אנו יודעים כי מירב האוכלוסייה מתרכזת באזור המרכז (בין חדרה לגדרה), את רוב הפרדסים נטעו בזמנו באזור השרון, ואילו גידולים חקלאיים אחרים קיימים הן באזור השרון והן באזור הנגב הצפוני (חבל עדולם, חבל הבשור, אזור קריית מלאכי ועוד).
צריך היה, אם כך, לתכנן ולבצע העברת כמויות מים גדולות מהצפון למרכז ולדרום.

את הרעיון הראשון להקים מוביל מים ארצי חזה בנימין זאב הרצל, כחלק מחזונו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה, הוחל בתכנון מפעל העברת מים ע"י חברת "מקורות". בביצוע מוביל המים הארצי הוחל בשנת 1954 והוא הושלם תוך כ- 4 שנים.

המוביל הארצי מקבל את מירב מימיו מהכנרת ומספח אליו מעינות אשר נובעים לאורך התואי שלו וכן מים מבארות אשר נקדחו במיוחד להעשרת כמות המים המועברת במוביל הארצי.

גידול האוכלוסיה ופיזורה על פני שטח מדינת ישראל, והרחבת השימושים במים לצרכים חקלאיים ולצרכי תעשייה ומלאכה, הביאה את כמות המים הנצרכת לגדולה מזו המסופקת לנו ע"י הגשמים. דבר זה עלול לגרום לירידה של פני המים בכנרת ולהרעת איכות המים בה. כמו כן, עלולים לרדת פני המים במאגרים תת קרקעיים, דבר שעלול להביא לחדירה של מי ים מלוחים לאיזורים הקרובים אל החוף ולהרעת איכות המים באזורים אחרים.